יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

בירמינגהם 2011 - יומן מסע - חלק א'

חזרתי. נחתתי. תרתי משמע - גם באמת נחתתי בארץ, אבל גם נחתתי מענן הסוכר המתוק עליו הילכתי בימים האחרונים.
אני אוהבת חורף. תנו לי קור, גשם, חושך מוקדם, מעיל, צעיף וכפפות. אולי זו הסיבה למה אני אוהבת את אנגליה כל-כך, ותמיד תמיד שמחה לחזור אליה ומרגישה בה בבית.


הפעם נסעתי לבד. נסיעת עסקים עם פלז'ר בצידה. רק אני ועצמי. הגעתי לבירמינגהם שחיכתה לי קרה וגשומה מעט - בדיוק כמו שאני אוהבת.


בחרתי דווקא בתאריך זה לסוע כדי לשלב ביקור באחת התערוכות הגדולות של התחום שלנו שמתרחשת כל סופ"ש ראשון בחודש נובמבר, תערוכת Cake. מי שעוד לא היה - מומלץ!
נסעתי לתערוכה הזו כבר כמה פעמים, ואם בשנים הראשונות דובר על תערוכה מקומית, אנגלית, שלא ערוכה למבקרי חוץ ולפרקים לוקה בחסר בארגון - הרי שבשנים האחרונות התערוכה הפכה אינטרנציונלית לחלוטין, כולל קטגוריה מיוחדת בתחרות למתמודדי חו"ל, סדנאות הנדס-און קצרות, הדגמות בכל דוכן כמעט, מטבח-תאטרון המצולם למסכי ענק ואפילו זוג רקדנים סלוניים להנעמת זמן האכילה.


היה לי העונג לפגוש חברים טובים על פינט של בירה גינס (לדעתי - זו לגמרי הבירה הטובה בעולם), או שתיים, או שלוש... להכיר אנשים חדשים שעד עכשיו דיברנו רק במיילים, להרגיש סלברטי לרגע כאשר משהי בעלת מבטא צרפתי כבד פגשה בי וקראה "נו! ליהי פרום מותק?! אי דונט ביליב איט, אי לאב יו! אי לאב יור שופ! קאם קאם, יו מאסט סיי הלו טו מיי מאמ!!"  ראיתי והזמנתי המון מוצרים חדשים - חלק כבר אצלנו בחנות - חלק כבר בדרכם אלינו ויגיעו ממש בזמן הקרוב (דברים שווים בטירוף. בחרתי כל אחד מהם בפינצטה. כל מוצר, כלי או חומר מיוחד ומרגש), צילמתי ה-מ-ו-ן! גם עוגות יפות גם טכניקות מעניינות והכל אני מעלה פה.

בדרך ל-NEC עוברים דרך חורשה מקסימה



איזה שמיים... כ"כ אוהבת את אנגליה...


מומלץ לרכוש כרטיסים מראש...
בדוכן של לינדי סמית'


שימוש מקסים בתבניות סיליקון. עוגה של לינדי סמית'
הכל מבצק שוקולד 



זו דוגמא למשל לסדנה שניתן היה לקחת במקום ללא הזמנת מקום מראש. פשוט ומתוקי..
ינשוף משוקולד



העוגה עצמה מתוקה, אבל מה שבאמת מעניין היא הטכניקה השאולה מעולם הנייר בה נעשו הדמויות והיישום שלה על העוגה. זו דוגמה מקסימה בעני לחדשנות בשילוב עם טכניקות קלאסיות של זילוף ופילגרי.




גם פה היישום של טכניקה קלאסית במקום פחות קונבנציונאלי מקסים בעיניי.
עוגה המשלבת גם שימוש אחר בזילוף - שימוש המעניק נפח לשימלת הבובה, וגם שוב יישום של טכניקה מעולם הסראפ-בוקינג. רואים את דמות המלאכית הבלונדינית לבושה בכחול - זה הכל שכבות שכבות של זילוף ליצירת מראה תלת-מימדי.
זה מראה מלפנים
וכך זה נראה מהצד. תראו כמה שכבות. מרתק ממש..

ריקודים להנעמת זמן הארוחה
שוב אותה טכניקה של זילוף בשכבות. זה ממבט ציפור 
ומהצד. כמה דיוק נדרש פה...
רעיון מתוק לעוגות מיני

נכון שזה פשוט מעורר השראה?...
בפוסט הבא - עוד תמונות, ואז בפוסט המסכם כמה סרטוני וידאו מהתערוכה וגם פריז!

ליהי

יום שני, 17 באוקטובר 2011

מחר

(הנוף הנשקף מהבסיס. תמונה של אנה)
יריב ואני הכרנו בצבא.
הוא היה קצין ביחידה בה שנינו שרתנו בתקופה בה צה"ל עוד היה בלבנון, בבסיס קטן בראש הנקרה.
השירות הצבאי שלי היה מרתק, הייתי סמב"צית ביחידת הקישור לאו"ם (אז יקל"ז, היום קש"ח), זו יחידה שממוקמת בגבולות הארץ ואמונה על הקשר בין צה"ל ובין כוחות האו"ם השונים המוצבים באיזור.
(הבסיס כיום... תמונה של אנה)
(בעלי הכומתות הכחולות משתייכים לכוח האו"ם - יוניפי"ל. תמונה של מתי)
ההתנהלות בבסיס הסגור באיזור שהוא Nobody's Land זימנה לי חוויות שונות ומיוחדות.
כל בוקר, עוד לפני המקלחת - היה מסדר על רקע הזריחה והים הפתוח, לפנינו נהריה ומפרץ חיפה ומאחורינו לבנון.  המעמד הזה של הנפת הדגל ושירת התקווה במדי צה"ל מרגשת במיוחד במיקום הספציפי הזה. מחלון החדר במגורי הבנות יכולנו לראות את נאקורה הלבנונית, בעת ציחצוח השיניים - צפינו ברכבים הבאים מלבנון, רכבים שבאותו היום היו בצור, בביירות ובצידון, עובדי האו"ם איתם התידדנו היו מביאים לנו תמונות וממתקים מלבנון, היינו פוגשים ומלווים בתקווה שיירות ממוגנות שהיו חוצות את הגבול בדרכן למפגשי פסגה כאלו ואחרים, ובלילות היינו "קופצים" לבונקר עם השמע האזעקה המייללת המעידה על נפילות.
הייתי בחמ"ל כאשר נפלו פגזים על נהריה וגם שנפלו כמה בים, ממש לידנו, הייתי בחמ"ל ששמעתי שמפציצים מוצב זה או אחר בעומק הגזרה וידעתי שיש שם כוחות, הייתי בחמ"ל כאשר צה"ל התקיף וקיבלתי טלפונים הזויים ממפקד נורווגי שדרש (!) שנפסיק לירות כי הוא כרגע בסאונה שלו, הייתי בחמ"ל שארז גרשטיין נהרג...
שרתתי שירות מאלף, פגשתי אנשים מכל העולם (אירלנד, נפאל, פיג'י לדוגמא...), הכרתי אנשים מיוחדים וחברים לחיים, כאלו שעכשיו מפוזרים ברחבי הגלובוס ומהווים מקום "לנחות" בו כמעט בכל יבשת, הכרתי טייסים איטלקים, נהגים הודים, קצינים נורווגים, לוחמים נפאלים וגם הכרתי את יריב ששירת באותה תקופה כמפקד בבסיס היחידה במטולה.
(תמונה של מתי)
מעצם היותי סוג של ת"פ שלו, שמרנו את הקשר שלנו בסוד. ואף על פי בחתונה שלנו רקדנו איתנו מפקדים שלא ידעו דבר וחצי דבר ב"זמן אמת" - באותה תקופה זה היה סוד.
וכך פיתחנו לנו "שפה" משלנו. הייתי מגיעה לבסיס ביום ראשון ומתחילה לספור מתי יריב יגיע לבסיס, בדר"כ הוא היה מגיע לתדריכים בימי חמישי ואז הייתי מתחילה לספור - עוד חמישה ימים, עוד ארבעה...
יום שלישי היה יום מיוחד - כי כבר היתה מילה בעיברית שנותנת הגדרת זמן מוגדר מתי נתראה. 'מחרתיים'. ואז הגיע יום רביעי ואיתו מילת תואר הזמן הנכסף 'מחר'. מחר. מחר. מחר. מחר נתראה...
עד היום שיש משהו שאנחנו מאוד מחכים לו אנחנו סופרים את הימים לאחור ואז יום ויומיים לפני אומרים אחד לשניה - כבר יש מילה - מחרתיים, כבר יש מילה - מחר...


מחר... מחר גלעד חוזר הביתה. כבר יש מילה. כבר יש מילה לאביבה ונעם. מחר...


אני חותמת עם הרבה שמחה בלב, 
מחבקת את משפחת שליט השלמה (מחר...) ביד אחת, ואת המשפחות השכולות, הכואבות, הפצועות ביד השניה, וחותמת עם השיר שהכי מאיר לי לילות חשוכים.


http://www.youtube.com/watch?v=c1fWmc1y4qc

התמונה לקוחה מפה

מחר...
ליהי



התמונות הן של חבריי לשירות. מכיוון שהם נלקחו מהפייסבוק שלהם - אני לא מלנקקת כקרדיט. אבל אם אתם קוראים פה, ומאשרים לי - אשמח כמובן לתת קרדיט לצלם ולתקופה...




יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

מסיבת סוכריות ג'לי + מתנה

הפוסט הבא נכתב ע"י גלית זינגמן מנמשים. אני מביאה אותו פה כלשונו:
"כשקיבלתי מליהי את החבילה החדשה ובתוכה נחה לה תבנית סיליקון להכנת פרלינים, זה היה כיומים לאחר שעברתי סדנאת פרלינים אשר ניתנה לי במתנה מעירית חברתי ליום הולדתי.

זה די היה צפוי ומתבקש להכין פרלינים עם התבנית, אבל אז נתקלתי במתכון להכנת סוכריות ג'לי, במתכון המקורי הבלילה נשפכה לתבנית גדולה ולאחר הייצוב, נחתכו הסוכריות עם סכין ,לקוביות קטנות, זוהי כמובן גם אפשרות, אבל אם יש תבנית סיליקון כזו מדליקה למה לא להשתמש בה...

המתכון המצורף ממלא במדויק את תבניות הסיליקון המכילות 15 סוכריות ג'לי יאם!
1 כף ג'לטין
4-1 כוס מים קרים
3-1 כוס מים רותחים
1 כוס סוכר
כמה טיפות של תמצית טעם (אני השתמשתי בקוקוס ותפוז)
בסיר קטן זורים את הג#'לטין, שופכים מעל מים קרים וממתינים 5 דקות.
שופכים את המים הרותחים ומערבים עד להמסה מלאה של הג'לטין.
מוסיפים סוכר ומבשלים על אש בינונית עד לרתיחה, מנמיכים מעט את האש ומשיכים לבשל עוד כ 15 דקות.(ככל שמבשלים יותר הסוכריות קשות ויציבות יותר).
מסירים מהאש , בשלב זה ניתן להוסיף את תמצית הטעם וצבע המאכל. שופכים מיד לכל אחד מהשקעים בתבנית הסיליקון, מכניסים למקרר ללילה.
לאחר יממה מוציאים מהתבנית ומגלגלים בתוך מעט סוכר, על מנת שהסוכריות לא ידבקו אחת לשניה.
מניחים על נייר אפייה ומשאירים בטמפרטורת חדר וללא כיסוי, יומיים לפחות להתגבשות והתייצבות.
ניתן לשמור בכלי סגור או לארוז יפה בשקית צלופן, להדק נייר עוטף מלמעלה ולהקדיש למישהו מיוחד.
כדי שגם אתם תוכלו להעניק מתנה מתוקה לאהוביכם, הכנתי לכם גרפיקה מוכנה להדפסה לעיטוף שקית צלופן, הגרפיקה מתאימה לשקית צלופן ברוחב של 7 ס"מ, אך כמובן שניתן להגדיל ולהקטין לפי הצורך בתוכנות גרפיות מתאימות.
אתם מוזמנים להוריד אותה חינם באהבה גדולה כאן.

וכדי שימי הצילומים יהיו גם ימים מהנים, הוזמנה הדוגמנית שקד הראל לבוק המסורתי.
אליה הצטרפו אחיה, איתמר,מיקה ונדבוש הקטן.
ורק כדי שתראו שבימי צילום, כוווולם עובדים קשה
אבל בסוף גם נהנים...

תודה לכולכם על יום מקסים!
גלית"

ועכשיו שהתבשרנו שגלעד חוזר הביתה - בטוח יהיה חג שמח,
רק בשורות טובות,
ליהי