SAVE THE DATE 22.10.10 + מתכון + סיפור

אז נתחיל לפי הסדר;


רישמו לפניכן - 22.10.10 אצלנו בסטודיו במותק-בוטיק סוכר (איפה אנחנו? הנה) אנחנו עורכים מכירת כייף. למה? סתם ככה. כי יש הרבה דברים חדשים, כי הגיעו משלוחים עם המון סחורה כייפית, כי יש כמה חידושים, ובעיקר כי נורא בא לנו להפגש. אז כדי שזה יהיה סופר-דופר כייף צירפנו אלינו כמה נשים מוכשרות, אהובות עם מרכולת משובחת במיוחד. מי למשל? למשל אילאיל זיו עם קולקציית התכשיטים הרומנטית שלה, למשל דבי עם קאפקייק'ס הקסמים ההורסים שלה, למשל רוני עם קשתות וסיכות דש וינטאג'יות, שיקיות ובעבודת יד, למשל ניבה עם סבונים ונרות שהיא רוקחת בעצמה מחומרים טבעים וריחניים בלבד... מי עוד? סבלנות. הפתעה. מבטיחה את כל הפרטים עם פוסט שייוחד במיוחד למכירה.


והנה טעימה ממה שאילאיל תביא איתה...

וסיפור עם מתכון.
לפני כשנתיים כתבתי טור לאתר של ערוץ החיים הטובים. אחד הטורים הכי נצפים היה זה שכתבתי בזמן ששקלנו לאיזה גן לרשום את קטינא. אני מצרפת אותו פה גם כי הנוסטלגיה עשתה לי את זה, אבל בעיקר כי המתכון בסופו שחיתותי ושווה במיוחד.
הנה הוא. ממש קופי-פייסט משם:

ונפתח בוידוי: שלום, אני ליהי, ואני דחיינית כרונית.
אוי, כמה שאני דוחה דברים. אם תבקשו מבעלי לתאר אותי, אני מאמינה שתכונת הדחיינות שלי תעלה בין שמות התואר הראשונים. כזו אני ותמיד הייתי כזו. תמיד התחלתי ללמוד למבחנים בדקה התשעים, תמיד התחלתי לכתוב עבודות שני ערבים לפני ההגשה (כמה לילות לבנים היו לי...), אני תמיד מתחילה לבשל רק ברגע האחרון, תמיד יוצאת מהבית רגע אחרי הזמן. בקיצור, מי שאמר שלחץ הופך פחם ליהלומים חשב על משפט שייתן לגיטימציה לאנשים כמוני.

השבוע נסגרה ההרשמה לגנים לשנת הלימודים הבאה. כיאה לדחיינית אמיתית –התעלמתי לחלוטין מהדד-ליין הממשמש ובא. הרי הגנים כולם רק מחכים לקלוט את פאר היצירה שלי, וכולם שומרים לה מקום.
לזכותי ייאמר שרק המחשבה על לשלוח את קטינא לרעות בשדות זרים העבירה בי צמרמורת, וביום בו סופסוף הואלתי להגיע לגן לראות על מה מדובר, היה היום בו חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי. אני אמא אווזה ואני רוצה את האפרוחים שלי קרוב. אם אפשר – ממש מתחת לכנפיים. שלי, כמובן.
ובכל זאת, אין הרבה ברירות. בשנה הבאה הילדה תצטרך ללכת לפעוטון, וכדאי שאני, כאימא שלה, אלך לראות כמה כאלה כדי לבחור את מה שאני חושבת שהכי יתאים לה. אז הלכתי. ראיתי. בחנתי. שרתי. ליטפתי ארנבת. יללתי כחתול. הפרדתי בין קטינא לבין גוליבר בן הארבע. התמוגגתי כשהגננת אמרה שקטינא באמת מיוחדת. ושיש לה חוש הומור. ביררתי איפה ישנים צהרים. ומה אוכלים. ואז אספתי את קטינא והלבשתי מעיל. וגם כובע. ונסענו הביתה. ועלינו הביתה. ובכיתי נורא. והתקשרתי לאבא שלה שירגיע אותי. ונרגעתי. והחלטתי שאני רוצה שהיא תלך דווקא לגן הזה.
יומיים אחרי זה התקשרתי לרשום אותה. ונכנסנו לרשימת המתנה. והמתנו. הגננת התעכבה קצת במתן תשובה אם יש מקום (גם היא דחיינית כמוני?!). והיום קיבלנו תשובה שיש. אז טפחתי לעצמי על השכם. ונאנחתי. והתיישבתי על הספה כי התעייפתי. ואז הייתי מ-מ-ש מרוצה מעצמי שככה תיקתקתי את העניין, ושלמרות הדחיינות הילדה תלך לגן ולא תישאר בהום-סקולינג בעל כורחה.
אז החלטתי שמגיע לי פרס, ואין פרס שווה יותר מהעוגה הזו, שאם לא היה לי לא נעים מעצמי הייתי מוכיחה את הטענה שאני באמת יכולה לאכול תבנית שלמה ממנה. כן, לבד.

בספר המתכונים שלי היא נקראת "עוגת שוקולד אליפות של אמא". זו לא עוגה גבוהה אבל כל הקסם הוא בפשטות שלה. הנה היא לפניכם:

עוגת שוקולד אליפותלתבנית בקוטר 24 ס"מ
200 ג' שוקולד מריר טוב
200 ג' חמאה
1 כוס סוכר
כף קפה נמס
5 ביצים
5 כפות קמח תופח

לחמם תנור ל-180 מעלות ולשמן את התבנית (קוטר 24).
להמיס חמאה, שוקולד, סוכר וקפה. להסיר מהאש, להוסיף קמח וביצים ולשגר לתנור.
להוריד את טמפ' התנור ל-160 מעלות ולאפות 26 דק'.

שדרוגים ושחיתויות:• כשאני מכינה אותה לאנשים אהובים במיוחד אני שמה 300 ג' שוקולד. תנסו.
• מיד כשהעוגה יוצאת מהתנור, שברו שוקולד לבן לקוביות והניחו על העוגה. החום ימיס אותן ויהיה אפשר למרוח אותן על העוגה. כשהעוגה תתקשה – הציפוי ייהפך פריך וטעים.
• הרוטב שמופיע בתמונה עשוי כך – שמים בסיר 3 כפות קקאו איכותי, 3 כפות מים ו-3 כפות סוכר. ממיסים, מסירים מהאש ומוסיפים כ-50 ג' חמאה (כף יפה). מערבבים ויוצקים על העוגה.
• אפשר להוסיף לצידה גלידת וניל, או שמנת מעט מוקצפת, או, מה שאני הכי אוהבת – כף גדולה.

להתראות ב-22.10, אני מחכה לכם.
ליהי