יום שישי, 24 בספטמבר 2010

לנעול או לאכול?...

לנעול או לאכול? זאת השאלה...
הנעלים והתיקים שפה בתמונות עשוים כולם משוקולד!






הקונדיטורית פרנסס קולי מקונדטוריה הנושאת את שמה פיתחה את המותג שוקו-שיק שתחתיו היא מייצרת נעלים ותיקי מעצבים משוקולד בלגי בטעמים ובצבעים שונים.




את הנעליים מייצרת פרנסס בעצמה, בעבודת יד מתוך תבניות ואז מסגננת ומקשטת כראות ענייה.


לחתונות פרנסס מציעה נעלים דמויות נעלי הכלה, בקבוקי שמפניה וסיגרים משוקולד.


וכמובן שיש גם עוגות מפוארות...


ואיך אפשר בלי קאפקייקס?...




הקונדיטוריה הממוקמת בבריסטול שבאנגליה מתמקדת כיום בליין הנעלים והתיקים אשר נחטפים כמו לחמניות חמות (מרוחות בשוקולד...).








מעורר השראה עד לאן אפשר ללכת עם המתוק הזה שבו אנו עוסקות - לא?

חג שמח!
ליהי









יום שני, 13 בספטמבר 2010

אי לאב לואיזה! (והזוכות בבלוג קנדי)

זה נכון. ענת היא קודם כל חברה. אבל היא גם אישה מדהימה, שפית בחסד עליון ויחד עם עמית (נשמה מדהימה בזכות עצמו) הם הבעלים של 'לואיזה'. 
הירושלמים שבנינו בטוח מכירים את הקייטרינג שהשניים הפעילו ממטבחם בבית-זית. רק שלפני כשנה ענת ועמית פתחו את ליבם ומטבחם לכל פה, מבלי שנצטרך להמתין לאירוע משפחתי. אפשר פשוט להכנס לאוטו ולבוא לאכול.
בלב אבו-גוש, בין עצי זית עבותי גזעים וגינת תבלינים ששתלו, פתחו השניים את 'לואיזה - מטבח ארצישראלי עכשיווי'. תעשו לעצמכם טובה, תרימו טלפון ותזמינו את עצמכם לפינוק שלא מהעולם הזה.




בין עצי הזית פזורים שולחנות וכסאות שכמו כל דבר נוי במקום (כולל השרותים) זכו לליטוף ידה של ענת שמפיחה ברהיטים קסם (פשוט כך. שביקרתי בביתה ציינתי לעצמי שאני מוכנה לעבור לגור בו AS IS). ברקע מתנגן לו פסקול ישראלי משובח ולשולחן מוגש קנקן ובו מיים מבושמים ושתי כוסות ערק-אשכוליות מרעננות וצוננות.
התפריט הוא לא תפריט רגיל של ארוחות בוקר הכולל אומלט-גבינות-מיצתפוזים אלא תפריט בראנץ' עשיר, מקורי וטעים-טעים.


מי שלא מכיר אותי - אני גרגרנית בנשמה, סקרנית קולינארית, אוהבת לחטט בסירים סגורים, וככזו לא ידעתי מה להזמין מהתפריט. הייתי חייבת לטעום הכל, לדעת איזה טעם בדיוק יש לגבינה גרוזינית, מה מתחבא בבאקלאוות הרי יהודה ואיזה מטבלים מלווים את הלחמים. אז אומנם הזמנו אוכל לגדוד, אומנם עמית יצא מהמטבח והופתע שאנחנו רק זוג, אומנם לא יכולנו לאכול אחר-כך ארוחת צהרים, וגם לא ערב, אבל לפחות אני יודעת בוודאות שפולנטה עם גבינה גרוזינית, ביצה עלומה ועלי מנגולד היא מנה שכנראה מגישים בגן-עדן, שסרדינים מטוגנים על סלט במיה, עגבניות וכוסברה זה חגיגה בפה, שרביולי אפונת גינה ונענע בשמ"ז נטעם כמו האביב, שלביבות העיג'ה סלק הן הברקה כמו הרעיון להכין טחינה עם שמנת חמוצה (נסו! זה מעולה!!) ושהקראסט בצק הכורכום במילוי בצל פיסטוק וגבינה ממש לא בא במקום סלסלת הלחמים עם ממרח החומוס ושאר האוצרות. ממש לא.
את הארוחה ליווינו במיץ סחוטרי (לו תפוגזר ולי תפוח עץ וסלק), ובסוף קינחנו בפנקוטה חמצמצה עם תאנים שיכורות וסילאן ושני אספרסו כפול-ארוך. אחח...


לחשבון ביקשתי להוסיף את הקנקן בו הגיעו המיים בתחילת הארוחה. הוא פשוט יפה. ואח-כך נכנסתי לחנות הצמודה למקום ושם גם גיליתי עוד אפשרויות טייק-אווי. פעם הבאה.


אושר. פשוט כך. שמחים ושבעים נסענו לאסוף את קטינא מהגן (לה הבאנו מלביבות העיג'ה סלק שנטרפו על-ידיה), באנו הביתה, הדלקנו מזגן והלכנו לישון כולנו יחד. ת-ע-נ-ו-ג!
ענת ועמית אהוביי המוכשרים כל-כך, כל הכבוד על הפינת הקסם הזו, ותודה רבה על שישי קסום.




***********************************************************


אז מי זכה בבלוג קנדי?


השתמשתי בתוכנה של רנדום דוט קום. ביקשתי שיעלו בגורל 3 מספרים. כנראה שגורל זה באמת עניין רציני כי בשתי השליפות הראשונות עלתה אותה אישה - זיקוקיתה האחת והיחידה היא הזוכה (עם קביעה כזו חד משמעית של הגורל לא מתווכחים).
הזוכה השניה היא עופרה והזוכה השלישית היא נעמול.
מזל טוב לזוכות - אנא שילחו לי במייל (lihy.motek@gmail.com) את כתובתכן, המתנות שלכן ישלחו אליכן מיד לאחר כיפור.


שנה טובה ומתוקה,
ליהי



יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

Walk Down Memory Lane

מחפש את הבלוג קנדי? הנה הוא. ניתן להשתתף עד ה-11/9/10.
*************************************************************************************************

היום תוכנן להיות אחד מהימים האלו שמוקדשים לעבודה; קימה מוקדמת, פגישה אחת אחרי השניה, סנדביץ' באוטו כארוחת צהריים תוך כדי התקדמות בפקק והגעה לגן. ההתחלה אכן נראתה כזו, תשע פגישה ראשונה, יציאה בעשר ורבע כדי להגיע לפגישה של אחת-עשרה, הגעה למקום הפגישה (בזמן דווקא) ואז, או-אז חל המפנה. התברר לי שהפגישה נקבעה לאחת עשרה וחצי. פתאום בלו"ז הצפוף שלי נוצר חור לא צפוי בן 30 דקות...
בתנועה אוטומטית הוצאתי את הלפטופ מהתיק, חיברתי לנטסטיק ורציתי לנצל את הזמן לעבודה, אבל פתאום שמתי לב שאני נמצאת באחת השכונות היותר יפות בירושלים, ברחביה, שכונת מגוריהם של סבי וסבתי, ושזו הזדמנות נהדרת לטייל קצת במורד רחוב הזכרונות...
הלכתי על רח' עזה שהפך למוקד בילויים שוקק חיים ובתי קפה מתוקים, עצרתי בגלידת מטודלה, התיישבתי שם על אחת הנדנדות (יש שם ב'מטודלה' נדנדות למבוגרים במקום כסאות בר) וליקקתי גלידת שוקולד-מנטה.



המשכתי במעלה הרחוב, חלפתי על פני בית המרקחת שבו הייתי נכנסת עם סבתא שלי לקנות תרופות, פעם היה שם רוקח גבוה וצנום, עם שער שחור משוך בג'ל מוקפד לאחור, חלוק לבן ארוך ומעומלן וניחוח תמידי של או-דה-קולון 4711.


המשכתי דרך חנות הירקות והפירות של יום-טוב, פעם זה היה המקום הכי יקר בעיר לממכר פירות מיוחדים כמו קרמבולה ותותי יער וירקות משונים כמו אספרגוס. פניתי לרחוב אלפסי, זה הרחוב בו התגוררו סבי וסבתי. את הבית בו הם גרו שיפצו כבר מזמן, היכן שהייתה המרפסת בה השקתי עם סבתי רקפות יש היום חדר. נכנסתי לחדר המדרגות ואפילו זיהיתי כמה שמות מפעם.
ממול לבניין היתה פעם המכולת של יעקב, לשם הייתי הולכת עם סבתי לקנות לחם, חלב וגבינה צהובה. בכל תחילת קיץ שהייתי נכנסת אל יעקב למכולת הייתי קופצת ומתיישבת על הדלפק, ויעקב היה תולה לי על האוזניים זוג דובדבנים כעגילים. אלו היו הדובדבנים הכי טעימים בעולם. ליד איפה שהיתה המכולת גר ברוך. פעם היתה לו מכונית ארוכה ושחורה וכולם תמיד אמרו שהוא נורא עשיר. עוד בהמשך הרחוב ישנו קבר רחל הנעול.
חזרתי לרחוב עזה, מועד פגישתי כבר החל מתקרב ואני התחלתי ללכת לכיוון מקום המפגש כאשר פתאום ראיתי את השלט המזהיר מפני אתר בניה. ככה, בקרן רחוב, בנה משהו מייצג אורבני שכזה. יש בו משהו כ"כ יהודי, קצת שואתי, אירופאי. מיניאטורה מדוייקת ומרגשת, ככה סתם באמצע הרחוב. מזל שהיתה לי מצלמה...
















אוצר, לא? אם משהו יודע למי מגיע הקרדיט על נקודת האור הזו - אשמח אם תגידו לי.

ליהי