Walk Down Memory Lane

מחפש את הבלוג קנדי? הנה הוא. ניתן להשתתף עד ה-11/9/10.

*************************************************************************************************

היום תוכנן להיות אחד מהימים האלו שמוקדשים לעבודה; קימה מוקדמת, פגישה אחת אחרי השניה, סנדביץ' באוטו כארוחת צהריים תוך כדי התקדמות בפקק והגעה לגן. ההתחלה אכן נראתה כזו, תשע פגישה ראשונה, יציאה בעשר ורבע כדי להגיע לפגישה של אחת-עשרה, הגעה למקום הפגישה (בזמן דווקא) ואז, או-אז חל המפנה. התברר לי שהפגישה נקבעה לאחת עשרה וחצי. פתאום בלו"ז הצפוף שלי נוצר חור לא צפוי בן 30 דקות...

בתנועה אוטומטית הוצאתי את הלפטופ מהתיק, חיברתי לנטסטיק ורציתי לנצל את הזמן לעבודה, אבל פתאום שמתי לב שאני נמצאת באחת השכונות היותר יפות בירושלים, ברחביה, שכונת מגוריהם של סבי וסבתי, ושזו הזדמנות נהדרת לטייל קצת במורד רחוב הזכרונות...

הלכתי על רח' עזה שהפך למוקד בילויים שוקק חיים ובתי קפה מתוקים, עצרתי בגלידת מטודלה, התיישבתי שם על אחת הנדנדות (יש שם ב'מטודלה' נדנדות למבוגרים במקום כסאות בר) וליקקתי גלידת שוקולד-מנטה.

המשכתי במעלה הרחוב, חלפתי על פני בית המרקחת שבו הייתי נכנסת עם סבתא שלי לקנות תרופות, פעם היה שם רוקח גבוה וצנום, עם שער שחור משוך בג'ל מוקפד לאחור, חלוק לבן ארוך ומעומלן וניחוח תמידי של או-דה-קולון 4711.

המשכתי דרך חנות הירקות והפירות של יום-טוב, פעם זה היה המקום הכי יקר בעיר לממכר פירות מיוחדים כמו קרמבולה ותותי יער וירקות משונים כמו אספרגוס. פניתי לרחוב אלפסי, זה הרחוב בו התגוררו סבי וסבתי. את הבית בו הם גרו שיפצו כבר מזמן, היכן שהייתה המרפסת בה השקתי עם סבתי רקפות יש היום חדר. נכנסתי לחדר המדרגות ואפילו זיהיתי כמה שמות מפעם.

ממול לבניין היתה פעם המכולת של יעקב, לשם הייתי הולכת עם סבתי לקנות לחם, חלב וגבינה צהובה. בכל תחילת קיץ שהייתי נכנסת אל יעקב למכולת הייתי קופצת ומתיישבת על הדלפק, ויעקב היה תולה לי על האוזניים זוג דובדבנים כעגילים. אלו היו הדובדבנים הכי טעימים בעולם. ליד איפה שהיתה המכולת גר ברוך. פעם היתה לו מכונית ארוכה ושחורה וכולם תמיד אמרו שהוא נורא עשיר. עוד בהמשך הרחוב ישנו קבר רחל הנעול.

חזרתי לרחוב עזה, מועד פגישתי כבר החל מתקרב ואני התחלתי ללכת לכיוון מקום המפגש כאשר פתאום ראיתי את השלט המזהיר מפני אתר בניה. ככה, בקרן רחוב, בנה משהו מייצג אורבני שכזה. יש בו משהו כ"כ יהודי, קצת שואתי, אירופאי. מיניאטורה מדוייקת ומרגשת, ככה סתם באמצע הרחוב. מזל שהיתה לי מצלמה...

אוצר, לא? אם משהו יודע למי מגיע הקרדיט על נקודת האור הזו - אשמח אם תגידו לי.

ליהי