יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

Walk Down Memory Lane

מחפש את הבלוג קנדי? הנה הוא. ניתן להשתתף עד ה-11/9/10.
*************************************************************************************************

היום תוכנן להיות אחד מהימים האלו שמוקדשים לעבודה; קימה מוקדמת, פגישה אחת אחרי השניה, סנדביץ' באוטו כארוחת צהריים תוך כדי התקדמות בפקק והגעה לגן. ההתחלה אכן נראתה כזו, תשע פגישה ראשונה, יציאה בעשר ורבע כדי להגיע לפגישה של אחת-עשרה, הגעה למקום הפגישה (בזמן דווקא) ואז, או-אז חל המפנה. התברר לי שהפגישה נקבעה לאחת עשרה וחצי. פתאום בלו"ז הצפוף שלי נוצר חור לא צפוי בן 30 דקות...
בתנועה אוטומטית הוצאתי את הלפטופ מהתיק, חיברתי לנטסטיק ורציתי לנצל את הזמן לעבודה, אבל פתאום שמתי לב שאני נמצאת באחת השכונות היותר יפות בירושלים, ברחביה, שכונת מגוריהם של סבי וסבתי, ושזו הזדמנות נהדרת לטייל קצת במורד רחוב הזכרונות...
הלכתי על רח' עזה שהפך למוקד בילויים שוקק חיים ובתי קפה מתוקים, עצרתי בגלידת מטודלה, התיישבתי שם על אחת הנדנדות (יש שם ב'מטודלה' נדנדות למבוגרים במקום כסאות בר) וליקקתי גלידת שוקולד-מנטה.



המשכתי במעלה הרחוב, חלפתי על פני בית המרקחת שבו הייתי נכנסת עם סבתא שלי לקנות תרופות, פעם היה שם רוקח גבוה וצנום, עם שער שחור משוך בג'ל מוקפד לאחור, חלוק לבן ארוך ומעומלן וניחוח תמידי של או-דה-קולון 4711.


המשכתי דרך חנות הירקות והפירות של יום-טוב, פעם זה היה המקום הכי יקר בעיר לממכר פירות מיוחדים כמו קרמבולה ותותי יער וירקות משונים כמו אספרגוס. פניתי לרחוב אלפסי, זה הרחוב בו התגוררו סבי וסבתי. את הבית בו הם גרו שיפצו כבר מזמן, היכן שהייתה המרפסת בה השקתי עם סבתי רקפות יש היום חדר. נכנסתי לחדר המדרגות ואפילו זיהיתי כמה שמות מפעם.
ממול לבניין היתה פעם המכולת של יעקב, לשם הייתי הולכת עם סבתי לקנות לחם, חלב וגבינה צהובה. בכל תחילת קיץ שהייתי נכנסת אל יעקב למכולת הייתי קופצת ומתיישבת על הדלפק, ויעקב היה תולה לי על האוזניים זוג דובדבנים כעגילים. אלו היו הדובדבנים הכי טעימים בעולם. ליד איפה שהיתה המכולת גר ברוך. פעם היתה לו מכונית ארוכה ושחורה וכולם תמיד אמרו שהוא נורא עשיר. עוד בהמשך הרחוב ישנו קבר רחל הנעול.
חזרתי לרחוב עזה, מועד פגישתי כבר החל מתקרב ואני התחלתי ללכת לכיוון מקום המפגש כאשר פתאום ראיתי את השלט המזהיר מפני אתר בניה. ככה, בקרן רחוב, בנה משהו מייצג אורבני שכזה. יש בו משהו כ"כ יהודי, קצת שואתי, אירופאי. מיניאטורה מדוייקת ומרגשת, ככה סתם באמצע הרחוב. מזל שהיתה לי מצלמה...
















אוצר, לא? אם משהו יודע למי מגיע הקרדיט על נקודת האור הזו - אשמח אם תגידו לי.

ליהי

7 תגובות:

  1. בהחלט אוצר ועוד באמצע העיר, מקסים!

    השבמחק
  2. אוצר מדהים ואיזה כיף ששיתפת (-:
    ולרגע כשקראתי את הפוסט והתיאורים שלך זה הזכיר לי את הפרסומת של תנובה ....

    שתהיה שנה נפלאה ומתוקה מלאה בעשייה מבורכת ועתירת יופי וקלוריות (השילוב הכי הכי בעיניי)
    נשיקות
    יעל

    השבמחק
  3. 30 דקות קסומות של זיכרונות וניחוחות ילדות, איזה כייף !

    השבמחק
  4. אוי, ירושלים, פעם עבדתי ברחוב מטודלה המקסים ותמיד יצאתי לטיולים ארוכים ברגל בשכונה.

    השבמחק
  5. וואו... סבתי גרה עד היום ברמבן שתי דקות מכל המקומות שתיארת בציוריות שכזו אולי בסוכות נלך לטייל שם...

    השבמחק
  6. איזו רשומה מופלאה!! ממש הרגשתי אתל הנוסטלגיה, והתלהבתי מהגלידה על הנדנדה, מקסים! איזה כיף שהשכלת להעביר את הזמן ככה במקום על המחשב!

    השבמחק
  7. היי ליהי, אני חושבת שזה שייך לחנות למסגור תמונות והגלריה גוונים שנמצאת ממש ממול. לפני כן החנות הייתה למטה והדגם היה צמוד אליה ובבמהלך השנה האחרונה הם עברו משהו כמו שני בתים ליד והעבירו את הדגם לצד השני של הרחוב. אני זוכרת כשעוד למדתי בפנימיה במהלך התיכון אז היו כמה בתים בודדים אחרכך שחזרתי לאוניברסיטה בי-ם זו כבר הפכה להיות עיר קטנה וכל פעם שעברתי ליד(19 הידוע לשמצה) נוסף משהו חדש.

    השבמחק