אנחנו עוברים לחנות חדשה.
אני כותבת - ולא מאמינה.
למי שלא יודע - את החנות שלנו איפה שהיא עכשיו (שד' יהודית 29) פתחנו כבר בשנת 2005.
בהתחלה זו היתה חנות קטנה. 20 מ"ר, 24 מ"ר אם מחשיבים גם את הגלריה (ואולי ראוי להחשיב כי עירית ת"א בהחלט מחשיבה אותה...), שהיו סדנאות - יכולנו לארח לא יותר מחמישה משתתפים, היינו מזיזים את כל שולחנות החנות, מצפים אותם בניילון עבה וכך מעבירים סדנא. היה צפוף אבל כך העברנו סדנאות מתחילים ומתקדמים (שאני העברתי), סדנאות פרחים (שיוד העבירה) סדנאות פו הדב, בראץ וגיבורי על (שגלית העבירה) והכל היה ביתי וקטן. בעיקר קטן. לאט לאט נהיה קטן מדי...
באמצע 2006, בערך בשלב בו נכנסתי להריון - נודע לנו שהסטודיו אותו איכלסו קודם זוג צלמים עומד להשכרה, מיד יצרנו קשר עם בעל הסטודיו שהיה במצב קטסטרופלי (או לפחות כך חשבנו), שכרנו את המקום והתחלנו לשפץ אותו. הפקדנו את המקום בידי קבלן ותוך עשרה ימים קיבל הסטודיו שלנו צורה. קירות גבס נבנו, חדר השרותים הוקם, חצץ פוזר לפני הדלת והכל נצבע בלבן, נוקה היטב ואז אוכלס. יריב תמיד אומר שלחץ הופך פחם ליהלומים. זה אחד המוטואים שלו (הוא מצטט משהו שכבר שכחתי מיהו, עם אותו האיש סליחה...), אני חיה לפי העיקרון שמה שאפשר לדחות למחר - אפשר וכדאי לדחות למחרתיים. ביחד - לעיתים אנחנו פשוט מסוכנים.
ידענו שכדי שיהיה איזה שהוא דד-ליין - צריך לקבוע אחד ולכן אני פשוט קבעתי תאריך לסדנא. במקום החדש יכולנו לארח גם 15 אנשים וכך פתחתי את ההרשמה שהלכה והתמלאה.
הגיע יום ראשון שלפני הסדנא (שנקבעה ליום שישי), אני עם בטן הריוניות, יולי בתל-אביב ולא מוכנה להיות איפה שאין מזגן ונחשו איפה אין? נכון. בסטודיו החדש. הודעתי ליריב שאין מצב - אני לא מלמדת כך. יריב אמר שהוא מבין אבל אין אף מתקין מזגנים שלא צריך לקבוע איתו לפחות שבוע מראש בחמסין הזה. איימתי שאבטל את הסדנא. יריב אמר ש... לחץ הופך פחם ליהלומים. אותי זה לא הצחיק. עבר יום, עברו יומיים - מזגן אין.
אקצר ואומר - הסדנא נקבעה ליום ו' בשעה 9:00, מתקיני המזגן עזבו ביום ה' בשעה 21:00. יריב צדק.
בסטודיו הזה אירחנו שתי סדנאות בינלאומיות (אנה מק'נאב ולינדי סמית'), בסטודיו הזה עברו מאות סדנאות, בסטודיו הזה הקמנו משרד, ואז עוד עמדת מחשב ועוד עמדת עבודה, בסטודיו הזה נרקמו והוגשמו חלומות. הסטודיו היה נהדר אבל החנות עוד היתה לנו קטנה, ולא רק זה - לידנו שכנה חנות חלקי חילוף (מי זוכר?).
ביום בו שכננו סיפר לנו שהוא עוזב - כבר ידענו שנשכור גם את החנות הזו. גם פה יצרנו קשר עם בעל הבית, שיפצנו את המקום, החלפנו מרצפות, סיידנו ופערנו פתח בקיר המחבר בין שתי החנויות. כך ניהלנו את ממלכתנו הקטנה.
השנים עברו ושוב נהיה לנו קטן. העסק גדל והשתנה אבל נקשרנו מאוד למקום בו התחלנו, אנחנו אוהבים את החנויות שלנו ואת הסטודיו, אוהבים את בעלי הבתים (שלושתם ריגשו אותנו בתגובתם כשעזבנו. תודה לכם! אני יודעת שאתם קוראים גם פה...), אוהבים את השדרה וגם כל-כך עסוקים...
בסוף מה שמכריע את הכף הרי זו הבטן. בטיול יום אחד בשדרה ראיתי שהמזללה השכונתית עומדת ריקה. מיד הרמתי טלפון למתווכת שמכירה פה הכל בשכונה וזו נתנה לי מפתח. היתה זו הריצפה שקראה לי "נקי אותי, תראי כמה אני יפה..."
והשאר הוא היסטוריה (לא כל-כך) רחוקה.
את המקום הזה אנחנו עדין משפצים, התמונות פה הן ממש מההתחלה. עכשיו יש בו כבר חלוקה חדשה, גופי תאורה רכים ומטבח. אני מבטיחה להמשיך לצלם ולהעלות תמונות.
בקרוב נערוך פתיחה חגיגית ואני ממש אשמח לראות אתכם. את כולכם. בלעדיכם כל זה לא היה קורה.
ליהי
הריצפה שבגללה הכל התחיל "ליהי, תראי כמה אני יפה"
שוברים
מתחילים לפנות לשקים
המשך (מבטיחה) שיבוא...
נ.ב.
את הגלויה בתחילת הפוסט עיצבתי בעצמי אחרי סדנת הפוטושופ אצל דנה. תודה דנה :-)
בשעה טובה ובהצלחה!!!
השבמחקקולולולולו!
השבמחקהמון המון בהצלחה !
השבמחקאיזה יופי!!!!!!
השבמחקהמון ההלצחה..... מחכים לפתיחה החגיגית.........
לאן אתם עוברים ? שיהיה הרבה בהצלחה!
השבמחקאיזה כיף של התגלגלות, מדהים לשמוע איך חלום הופך למציאות, זה מעורר השראה! לא הייתי בחנות הקודמת כי תמיד יותר קל לקנות באינטרנט אבל הגיע הזמן לבוא לסדנא ואני אשמח לעשות את זה בחנות החדשה! מחכה :)
השבמחקאיזה כיף לכם. מזל שיש רצפות שיודעות לדבר עברית...
השבמחקא- איזה יופי מה שעיצבת
השבמחקב- לולה את מדהימה! אתם מדהימים! ומותק פשוט נהיתה אמפריה שאני תמיד גאה מאוד לומר שאני הדודה!!!
מחכה בקוצר רוח לראות את החנות בשלמותה ולאירוע פתיחה שאני בטוחה שיהיה אדיר כמו שרק את יודעת לארגן!!!
בהצלחה. מחכה לפתיחה. מיכל יניב.
השבמחקבהצלחה, "חגיגה מתוקה" - שולמית כהנים משער העמקים
השבמחקמזל טוב ובהצלחה!! מחכה לפתיחה!
השבמחקליאור